מאמרים

מושב – צורת התיישבות ייחודית לישראל

מאת: עופר סלע

מושב הוא צורת התיישבות כפרית ייחודית למדינת ישראל, אשר מאגדת קבוצה של תושבים שבעבר רובם היו חקלאיים במסגרת כלכלית שיתופית.

המשתתפים במסגרת מכונים חברים. המשפחה במושב מהווה יחידה כלכלית עצמאית הפועלת במסגרת כללי העזרה ההדדית אך היא יחידת רווח עצמאית. לכל חבר מוקצה חלקת אדמה שבעבר שמשה לחקלאות, אך היום שטחים רבים אינם מעובדים ועומדים שוממים.

רוב המושבים בארץ קיבלו אדמות שהוקצו להם על ידי המדינה (או מוסדות היישוב לפני שנת 1948) ורבים מהמושבניקים היום הם בני הדור השלישי או הרביעי להתיישבות. הקרקעות, שייכות למדינה (רשות מקרקעי ישראל) ומוקצות למעשה לחברים לצורך עיבודן בחקלאות.

עם השינוי הטכנולוגי והגיאופוליטי והפיכתו של העולם לכפר גלובלי קטן, משתנה גם תחום החקלאות ושטחים של כ – 20 -30 דונם שנמסרו לכל משפחה בעבר כבר אינם מתאימים ואינם יכולים לפרנס את התא המשפחתי, שלאט לאט מפסיק לעסוק בחקלאות ומחפש כיוונים אחרים.

גם הרכב האוכלוסייה במושבים משתנה עם השנים, בעיקר באזורי הביקוש והצפיפות שמסביב לגוש דן ומטרופולין של חיפה וירושלים.
בעלי ממון מוצאים בנחלה ובעיקר בחלקה א של כ 6- 10 דונם סביב בית המגורים כמקום לסביבת מגורים יוקרתית ובונים במקומות אלו אחוזות יוקרתיות.
כאן, נפתחת בפניהם האפשרות לבנות בית מגורים גדול ולצדו עוד בית וחצי ובעתיד אף מבנה מגורים נוסף וכל זה משתרע על פני שטח גדול שדומה לו אין בנמצא.

בישראל כ – 410 מושבים ובהם כ – 33,000 נחלות ועוד כ – 5,000 משקי עזר.
ב – 20 השנים האחרונות הוקמו ברוב המושבים הרחבות קהילתיות שמטרתן המקורית הייתה לתת אפשרות לבני המושב להישאר במקום שבו גדלו.
היום מתגוררים בהרחבות המושבים משפחות צעירות רבות שהגיעו מהערים שבסביבה והצליחו לממש את החלום של בית בודד על פיסת אדמה.